לוין קיפניס נולד בעיירה אושומיר, פלך ווהלין, אוקראינה. למד ב"חדר" וב"תלמוד תורה". בחשאי נהג להעתיק פסוקים מקירות בית הכנסת ולגלף בעץ את דמויות בעלי החיים והכרובים פורשי הכנפיים שעל ארון הקודש.
בתים בעיירה אושומיר
כלייזמר באושומיר
בעידודו של אביו למד כתיבת "סתם" והחל להעתיק מזוזות בעבור תושבי העיירה. בהמשך, העתיק את התורה ואף הלבישה בפרוכת והיא זכתה לכבוד בבית הכנסת. בן 12, כבר עזר בכלכלת הבית כמורה לעברית בכפרי הסביבה.
משהגיע לידיו עיתון "הפרחים" בעריכת י'.ב' לבנר, כתב וצייר עיתון משלו בשם "פרחי לוי".
אחד מגליונות "הפרחים" בעריכת י.ב. לבנר
בן 14, התפרסם שירו הראשון "הילד החולה" בשבועון "הפרחים" והנער לוין קיפניס היה למשתתף קבוע בעיתון שם הודפסו ציוריו, חידותיו המצוירות, שיריו וסיפוריו. בתקופה זו של חייו החל גם את לימודיו הכלליים. הוא ייסד בעיירתו "חדר מתוקן" לבנים ולבנות (חדר מתוקן- לימוד מקצועות שונים בעברית לבד ולא ביידיש כפי שהיה נהוג עד אז בחרים המסורתיים). הוא ריכז את בני הנוער, נוסדה ספרייה עברית, נערכו נשפים והצגות בעברית ו"פרחה העבודה הציונית" . בגיל 15, בשנת 1909, פנה אל בית הספר "בצלאל" בירושלים במכתב מחורז, מנוקד ומתחנן בבקשה "להיכנס תחת כנפיו" אולם בשל גילו הצעיר, נדחתה בקשתו.
בשנת התרע"ג, 1913, עלה לוין קיפניס לארץ ומיד בבואו הגשים את חלומו והחל ללמוד ב"בצלאל". באותה שנה פרצה "מלחמת השפות" בארץ, שלוין לקח בה חלק, והוקם בירושלים סמינר עברי ראשון לגננות וגן ילדים עברי בהנהלת חסיה פיינסוד-סוקניק. לוין קיפניס, שהיה אורח קבוע בגן, נוכח בחסרונם של שירים וסיפורים מקוריים והחל ליצור רפרטואר חדש של שירי זמר עבריים, משחקי שיר, אגדות וסיפורים.
בחג החנוכה תרע"ה, 1915, כתב את שירו הראשון לילדים "נס חנוכה". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נסגר בית הספר "בצלאל" ולוין קיפניס עבר לתל-אביב שם סייע בהוצאה לאור של "הספרייה הקטנה לילדים". בהיותו נתין עותמני, נתפס מספר פעמים על ידי הטורקים, נאסר ונפדה. עבד כשומר בכרמי רחובות וראשון לציון, עבד ביקב בראשון לציון ובתקופת הגירוש נדד עד מסחה, היא כפר תבור, ועסק שם בכריתת אלונים. בהמשך הגיע לחדרה והיה למורה לילדי התימנים. שם כתב את ספרו "לקבר אבות".
"לקבר אבות"- מחזור אידיליות מאת לוין קיפניס שגם עיצב את הכריכה ואת הכותרות בספר.
עם הסתלקותו של השלטון הטורקי ומתן הצהרת בלפור על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, כתב את השירים "המשיח" ו"עורה ישראל". בעת טיול במדבר יהודה, לרגלי אחד הצוקים התלולים, כתב את שיר הלכת "אל ראש ההר" שהיה מאוחר יותר להמנון ההעפלה.
בשנת התרע"ט, 1919, חזר לוין קיפניס לירושלים שם התמנה על ידי ד"ר לוריא, ראש מחלקת החינוך, ככותב חומרים ספרותיים לגני הילדים. במשך שנתיים ימים הוציא 40 "גליונות לגננות" ואף לימד את הגננות לשיר את השירים ולשחק את המשחקים. את חמשת הגיליונות הראשונים כתב במו ידיו ושכפל אותם בהקטוגרף. כמו כן הוציא "שירים לבית הספר", שהולחנו על ידי אידלסון, קרצ'בסקי ועוד, וערך, יחד עם חברות התאחדות הגננות, את "גננו" – העיתון הראשון לחינוך לפעוטות.
בשנת 1921 ניהל בית יתומים בצפת. בשנת התרפ"ב, 1922, יצא לגרמניה להשתלמות בסמינר הממלכתי לאמנות שם יצאו לאור ספריו "לקבר אבות"; "אלף בית" – ספר האותיות מצויר על ידי זאב רבן, ידידו מ"בצלאל"; "מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת"; "מחרוזת" – קובץ של שבעים משיריו שכבר היו מוכרים ומושרים ברחבי הארץ. בשובו לארץ, כעבור שנתיים, התקבל כמורה בסמינר למורות ולגננות על שם לוינסקי בתל אביב ולימד שם מלאכת יד וקרטונז'.
במקביל לימד גם בבית הספר לבנים ובבית ספר "גאולה" והיה חבר מערכת של ביטאון הגננות "הד הגן". שנה מאוחר יותר הקים את תיאטרון הילדים שליד מרכז הגננות שאותו ניהל במשך עשרים וחמש שנה ואשר מרבית המחזות שהוצגו בו היו מפרי עטו. מאז, ועד יומו האחרון, התמיד ביצירתו.
סיפוריו ושיריו התפרסמו בחלקם הגדול ב"דבר לילדים" מראשית הופעתו.
משל השועל והכד ב"דבר לילדים"
מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים לאחר שיפוץ מקיף שנערך ב- 2023
לוין קיפניס ורעייתו דבורה (משמאל) בביקור במרכז לוין קיפניס